טחנה: חוקי המשחק
את הטחנה לומדים בערך באותה מהירות שבה לומדים איקס־עיגול, והעומק שלה דומה לזה של דמקה. לוחות חרוטים באבן נמצאו בכל רחבי העולם העתיק, ובאירופה של ימי הביניים זה היה אחד המשחקים הפופולריים ביותר. כאן נמצאים כל החוקים.
הלוח
שלושה ריבועים זה בתוך זה, מחוברים בארבעה קווים העוברים דרך אמצע כל צלע. הכלים עומדים על עשרים וארבע נקודות המפגש, לא בתוך המשבצות. במרכז ממש אין נקודה. לכל שחקן תשעה כלים.
שלב ראשון: הנחה
לסירוגין אתם מניחים כלי אחד על כל נקודה פנויה. זה נמשך שמונה עשר מהלכים, תשעה לכל צד. רוב המתחילים מבזבזים את השלב הזה על בניית שורות משלהם ובדיוק בגלל זה מפסידים: ההנחה עוסקת בעיקר בהפרעה ליריב ובתפיסת ארבע הנקודות שבהן נפגשים שני קווים — העמוסות ביותר על הלוח.
הטחנה והסרת כלי
שלושה כלים שלך על קו מסומן אחד יוצרים טחנה. ברגע שאתה סוגר אותה — בין אם בהנחה ובין אם בהזזה — אתה מסיר מהלוח כלי אחד של היריב. הוא אינו חוזר.
אסור להסיר כלי שהוא חלק מטחנה של היריב, אלא אם כל הכלים שנותרו לו נמצאים בטחנות. אלכסונים אינם נחשבים, ושלושה כלים שרק נראים כמו שורה אינם טחנה אם הלוח אינו מותח קו דרכם.
שלב שני: הזזה
לאחר שכל שמונה עשר הכלים על הלוח, מהלך פירושו להחליק כלי אחד לאורך קו אל נקודה פנויה סמוכה. אי אפשר לקפוץ, ואי אפשר להגיע לנקודה שאינה מחוברת לשלך. אם תפתח טחנה ותחזיר אליה את הכלי מאוחר יותר, היא נחשבת שוב ואתה מסיר כלי נוסף.
הטחנה הכפולה
זה המהלך שמכריע משחקים, והוא אינו הצורה שרוב האנשים משרטטים ראשונה. שתי טחנות שחולקות כלי שוות מעט: הזזת הכלי המשותף שוברת את שתיהן בבת אחת, כך שהיציאה אינה סוגרת דבר ואתה מסיר כלי רק כל מהלך שני — אם הכלי הזה בכלל יכול לזוז.
מה שאתה רוצה הוא שתי טחנות בלי כלי משותף, כשלכל אחת חסרה נקודה אחת, ושתי הנקודות האלה סמוכות זו לזו. אז כלי בודד נע הלוך ושוב ביניהן וסוגר טחנה בכל מהלך ומהלך. חמישה כלים מספיקים, ויריב שאינו יכול לחסום או לפרק את זה מאבד כלי בכל תור.
שלב שלישי: תעופה
כששחקן נותר עם שלושה כלים בדיוק, הוא רשאי לעבור לכל נקודה פנויה ולא רק לסמוכה. זהו חוק של הזדמנות אחרונה שמשאיר עמדה אבודה בחיים. במשחק רציני מכבים אותו לעיתים קרובות, כי בלעדיו שלושה כלים הם בדרך כלל הפסד.
איך המשחק נגמר
- הורידו את היריב לשני כלים והמשחק נגמר: משני כלים כבר אי אפשר לבנות טחנה.
- מי שאין לו אף מהלך חוקי מפסיד במקום — לא משנה כמה כלים נשארו לו.
- אם אותה עמדה מופיעה שלוש פעמים, או שעוברים חמישים מהלכים בלי שהוסר כלי, המשחק מסתיים בתיקו. בלי החוקים האלה שחקנים טובים לא היו מסיימים לעולם.
מאין המשחק הגיע
לוחות חרוטים באבן התגלו במקומות רבים מאוד, ובהם לוחות גג במקדש בקורנה שבמצרים — אף על פי שתיארוך של שריטה בסלע הוא בגדר ניחוש, ואת התאריך המקובל 1400 לפנה"ס כדאי לקחת בזהירות. מה שבטוח הוא שהמשחק שוחק בכל רחבי העולם הרומי ושהוא נעשה פופולרי מאוד באירופה של ימי הביניים: לוחות חרוטים בספסלי מנזרים ובמושבי כנסיות באנגליה, בצרפת ובגרמניה, בידי אנשים שהיו אמורים לשים לב למשהו אחר.
המשחק נפתר ב־1993 בעזרת ניתוח לאחור: במשחק מושלם משני הצדדים התוצאה היא תיקו. למחשבים זה חשוב מאוד, לבני אדם כמעט בכלל לא, כי משחק מושלם דורש לא לפספס אף טחנה, ואף אחד לא מצליח בזה.
שאלות נפוצות
- מותר לי להסיר כלי שנמצא בטחנה?
- בדרך כלל לא. כלים בתוך טחנה סגורה מוגנים. החריג היחיד הוא כשכל הכלים שנותרו ליריב נמצאים בטחנות; אז מותר לקחת כל אחד מהם.
- האם טחנה נחשבת שוב אם אפתח אותה ואסגור אותה מחדש?
- כן. אם תוציא כלי מהטחנה ותחזיר אותו מאוחר יותר, הטחנה נסגרת שוב ואתה מסיר כלי נוסף. הצורה המכריעה היא שתי טחנות בלי כלי משותף, שלכל אחת חסרה נקודה אחת ושתי הנקודות סמוכות: כלי אחד נע ביניהן וסוגר טחנה בכל מהלך ולא כל מהלך שני.
- מה קורה אם אני לא יכול לזוז?
- אתה מפסיד. שחקן בלי מהלך חוקי מפסיד מיד, גם אם נשארו לו הרבה כלים על הלוח.
- כמה כלים צריך כדי להמשיך לשחק?
- שלושה. אחרי שלב ההנחה, ירידה לשני כלים פירושה הפסד, כי משני כלים אי אפשר לבנות טחנה.
- האם הטחנה היא משחק פתור?
- כן. הוא נפתר בניתוח לאחור ב־1993 והתוצאה במשחק מושלם משני הצדדים היא תיקו. לזה כמעט אין השפעה על משחקים בין בני אדם, שבהם מפספסים טחנות כל הזמן.